בבוקר השביעי לאוקטובר התעוררנו תושבי העוטף לבוקר שהיה אמור להיות שמחה והפך להיות חשכה.

באותו בוקר בני יותם חיים, מוסיקאי צעיר בן 28 התכונן לצאת מביתו בקיבוץ כפר עזה להופעה של להקתו , להקת פרספור, בתל אביב. 

הוא התרגש מאוד ואפילו הטילים שהחלו לנחות ליד ביתו בקיבוץ לא הטרידו אותו. הוא היה בטוח שעוד מעט זה ייגמר, ונוכל להיפגש כמתוכנן . 

אנחנו הוריו של יותם, איריס ורביב חיים, היינו באותו בוקר תחת מתקפה בקיבוץ אור הנר ובמושב שדה ניצן.

היינו רגועים, האמנו שהכול יסתיים במהרה וכשיותם עדכן אותנו שיש מחבלים בקיבוץ, חשבנו שמדובר במחבל אחד שייהרג תוך דקות על ידי כיתת הכוננות. 

לא יכולנו לקלוט את גודל הזוועה גם כשיותם המשיך לעדכן ששורפים לו את הבית ויש מחבלים שיורים לו על הדלת של הממ"ד. 

את מה שקרה לאחר מכן כולם כבר יודעים, מאות מחבלים פראיים שבאו לשחוט, לשרוף, להרוג ולחטוף נכנסו לכל קיבוצי העוטף ופרעו בילדים, נשים וזקנים ובאזרחים חפים מפשע. 

יותם נחטף ושרד כגיבור שישים וחמישה ימים בשבי חמאס עד בריחתו , ולאחר חמישה ימי הישרדות בסג'עייה עם חבריו לשבי נהרג מאש כוחותינו ועלה כאדם חופשי .

פרעות קישנייב, פרעות תרפ"ט, פרעות חמלניצקי, פרעות צפת, פרעות… פרעות…

המילה פרעות דומה למילה פרעה.

ההבדל בין כל הפרעות הללו לפורענות הנוכחית היא שהפעם אנחנו מחזירים. 

מי שמחזירים הפעם זה אנחנו, כולנו, אין מגזר אחד שהולך ונלחם, כולנו נלחמים, נלחמים בנשק החיילים הסדירים, המילואימניקים הגברים והנשים

נלחמות אימהות הלוחמים שמחזיקות את המשפחה בבית בראש מורם ובגאווה

נלחמות הרעיות של הלוחמים המילואימניקים, נלחמים הילדים שמאמינים בגבורתם של האבות.

נלחמות האימהות השכולות להמשיך ולצחוק, לשמוח גם כשנפער להם חור ענק בלב כשהן מספרות את סיפור הגבורה של ילדיהם שעלו על קידוש השם.

נלחמים אנשים מאמינים בתפילה לכוח וניצחון הזכות הרוח החזקה שלנו.

כולם נותנים פה כתף. 

פרעות שמחת תורה נענות כיום בתשובה חד משמעית, לא תנצחו אותי כל כך מהר!!!

אנחנו פה בשביל להישאר פה, גם עם הריבים והקטנוניות לפעמים

הפעם הוכחנו לעצמנו מי אנחנו, מי זה עם ישראל ולמה כל כך חשוב שנמשיך לשמור על הבית הזה.

איריס חיים

אימו של יותם חיים

ז"ל.