לפני כמה חודשים כבר ידעתי שאדבר השנה בתיקון ליל שבועות שיתקיים בבית אביחי בירושלים.

ככה, כותבת את  המילים הכי בטבעיות, כאילו שאני כל החיים גדלתי בירושלים, מכירה את בית אביחי, ומה זה בכלל תיקון ליל שבועות?

כאדם חילוני, ישראלי שלא נדרש לנמק את יהדותו או להסביר אותה באופן כלשהוא הסתקרנתי שנים מצירןף שלושת המילים תיקון ליל שבועות, זה תמיד נשמע לי כמשהו מסתורי, מיסטי.

אנשים לובשים לבן מתכנסים במקומות שונים דווקא בשעות הלילה ועושים תיקון. לא באמת הבנתי מה זה .

שנים שרציתי להצטרף אבל לא עשיתי את זה.

והנה , השנה אני דוברת בפני קהל , קהל שבא לשמוע דבר תורה, תיקון, מוזמנת , מופתעת אך נענית בחיוב לאתגר.

אני משובצת לשעה שתיים בלילה, דווקא מסתדר כי בדיוק חזרתי מארה"ב , גם ככה אני לא אשן בשעות האלה. 

משובצת עם יאיר אגמון, הסופר שכתב את הספר "יום אחד באוקטובר" ספר על ארבעים סיפורי גבורה, שביניהם יותם שלי, בעמוד 94- למות כאנשים חופשיים.

הוא שולח לי טקסטים מהתורה והגמרא ואני מחזירה לו משלי, טקסטים של חולין, מבינה שהכל בסדר, גם מדברי חולין אפשר ללמוד.

הוא שולח לי טקסט על התהום, על התהום שמאיימת להציף את בית המקדש ואני קוראת את המילים וכמי שעוסקת בבחירת מילים תמיד רואה במקום תהום- מהות. חילוף של אותיות שמשנות את כל המהות של המילה.

בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ והארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום.

ואני מסבירה לאנשים שיושבים מולי בשעה שתיים בלילה בבית אביחי בירושלים שהארץ הייתה תוהו ובוהו כי היה חושך על פני המהות.

המהות ולא התהום.

כשאנחנו לא רואים או מבינים את המהות , בגלל החושך שמכסה אותה הכל בתוהו ובוהו.

וזה מה שעולה גם מאותו סיפור שיאיר אגמון שלח לי- ממסכת סוכה דף נ"ג

כשמלך דוד בנה את בית המקדש, התהום איימה להציף את התשתיות, זה מאוד הפחיד את דוד.

ואני אומרת- כשהמהות מנסה להתבהר זה לפעמים מאוד מפחיד. אז מה שאנחנו עושים זה לכסות עליה בעשייה, לעשות, להיות ב DOING. לא להרגיש, לא להתמודד עם האמת שלנו. 

אמר: כמה שמורם התהום יותר, רטוב העולם יותר. 

ואני אומרת- כמה שיש יותר מהות בעולם (ר)טוב העולם יותר.

ככל שנצליח להיות במהות שלנו, במשמעות של הקיום שלנו, ככה יהיה לנו טוב יותר. 

והדברים מתחברים לי מאוד למפגש הממש עכשווי שהיה לי עם הפסיכולוגית היהודיה אדית אווה איגר .

אדית או אידי כמו שהיא מעדיפה שיקראו לה היא ניצולת שואה בת 97, היא חיה בסן דייגו בארה"ב, משם חזרתי היום. היא כתבה את הספר הבחירה ולאחר מכן את הספר המתנה.

את הספר הזה קראתי בשנת 2021 , שמעתי אותו באודיו כשאני נוהגת ומקשיבה, קראתי אותו בשמיעה ובשקיקה.

התחברתי לסיפור שלה, נערה בת חמש עשרה שהגיעה לאושוויץ עם אחותה ועם אמא שלה, היא הייתה רקדנית מוכשרת עם חלומות על קריירה של ריקוד. 

השואה קטעה לה את התכניות. 

היא ואחותה ניצלו, אמא ואבא שלה נשלחו באותו היום לתאי הגזים.

והיא מדברת בספר על היכולת שלנו לבחור אם להישאר בתודעת הקורבן או להתמקד בנסיון להבין מה המשמעות של הסיפור עבורנו. 

תהום, מהות ומשמעות

קורבן ורקבון

היפוכי אותיות שמשנות את התודעה ומאפשרות בחירה.

האם להיות קורבן? קורבן זה רקבון, רקבון- כלייה של דבר חי, מוות. 

וגם על זה דיברתי במפגש בבית אביחי וגם ציטוט מדברים שכתבה זלדה עליה השלום שהסתבר לי שתאריך יציאתה מהעולם הזה הוא תאריך הולדתי כ"ח בניסן, יום השואה ושזהו גם תאריך שיחה מאוד מפורסמת של הרבי מלובביטש.

אדם בשם אבי, שישב בקהל אמר שהוא אחיינה של זלדה ושהיא עצמה קרובת משפחה של הרבי מלובבטיש.

ציטטתי מדבריה מתוך גשם של בית קברות/רשימה מתוך גני האין

שם היא מדברת על העובדות- האם העובדות הן אלה שמעצבות את תודעתנו? או שיש לנו בחירה חופשית להחליט עבור עצמנו מהי האמת. 

האם מה שאומרים לנו בתקשורת הוא האמת?

סיפרתי על כך שאני מהשביעי לאוקטובר לא רואה במה שאומרים בתקשורת אמת.

אני בוחרת לעצמי את האמת שלי. 

האם הטמנת הגוף בקבר היא האמת? לא, חשה אני שהעובדה הגסה אינה אמת כלל וכלל שזו היא הקליפה המחוספסת שבתוכה טמון גרעין המשמעות של האמת. (זלדה מתוך גני האין)

בקיבוץ גבולות יש קבר, הוא נמצא בבית הקברות או כפי שנוהגים לקרוא לו , ואני מעדיפה בהרבה את המינוח בית החיים- הקבר של יותם חיים. 

ומה זה אומר? האם הטמנת הגוף בקבר היא זאת שתלווה את חיי מעתה ועד עולם? 

גופו של יותם נמצא בקבר אבל יותם עצמו נמצא איתנו כל הזמן, רוחו המדהימה, שהיא אין סופית איתנו ומאפשרת לי להמשיך לפעול למען עולם טוב יותר- וזאת המהות, זאת המשמעות.

האם אני צריכה לאמץ את תודעת הקורבן? הבן שלי נהרג על ידי כוחות צה"ל נכון. אבל הוא נהרג כגיבור במהלך מלחמה, אני לא מתעלמת מהדרך.

יש לי ברירה ובחירה חופשית, איך לנהל את התודעה שלי

אני מעדיפה בהרבה את תודעת הגיבור, היא מחזקת אותי ונותנת לי כוח. 

ןככה מתחברים להם סיפורם של דוד המלך, אדית אווה איגר מהונגריה של שנות הארבעים של המאה העשרים, וזלדה המשוררת והציירת מישראל.

ככה ניתן לחבר את סיפורנו שלנו, איזו משמעות יש לנו כיום במאבק על המדינה שלנו, מי אנחנו בסיפור הזה, לוקחים אחריות , גיבורים או קורבנות.

כל אחד יכול לבחור.