גילעד – מתוך עבודת אמנות שהוצגה בעין הוד

כשהייתי ילדה העולם היה  מאוד מפחיד,

הייתי צריכה שאמא תחזיק לי את היד,

כדי שלא אפחד.

כשקצת גדלתי עדיין חששתי,

וגם התחלתי להרגיש שאולי זאת רק אני

המוזרה, השונה.

היו פעמים שייחלתי להיות קצת אחרת,

זאת אומרת, יותר דומה לשאר.

אבל, גם היו לי

שני אחים,

יותר גדולים,

שגרמו לי להיות גאה בייחודיות שבי.

כמו שאני הייתי גאה בשלהם.

אבל, גם להם

לא היה פשוט,ֿ

גם כשצוחקים ומחייכים,

הלב יכול לבכות מבפנים.

אבל כשאתה ילד, זה לא נורא,

אולי פשוט קיבלת מכה קטנה.

מה שלא תמיד רואים,

זה שהמכה היא יותר מבפנים,

עמוק.

איפה שרק אני מרגיש.

וכל מה שנראה פרחוני ונעים מבחוץ,

לי, מבפנים מרגיש אחרת.

הספר הזה מוקדש

לאחד מאחיי,

שהעז להיות אחר.

בעולם שבו אנשים מתפעלים מפרחים,

הוא הרגיש יותר את הקוצים.

הוא ניסה וניסה לעשות זאת בדרך שלו,

אבל,

העולם הזה לא התאים לתנאי הגידול שלו.

הוא כאב וכאב

כמעט בכל ימיו.

עד הרגע בו השתחרר,

גם שם הוא לא וויתר.

והלך הוא ככוכב,

כוכב שהעז.

ילד אחר

יותם.