הקדמה לספר מעטפה לבנה
יוסי פנה אלי לפני כמה חודשים וביקש ממני להשתמש בתמונה של מערכת התופים שבנו עבור יותם כתמונה האחורית או הקדמית לעטיפת הספר החדש שהוא כותב ממש בימים אלה.
הסתקרנתי. הוא סיפר שהוא כותב על מתופף מהעוטף, הספר עדיין לא גמור ושישמח לתת לי לקרוא את כתב היד אם ארצה.
את הספר קראתי בתוך כמה ימים, מפנה זמן בלו"ז הצפוף שלי. למה? כי הוא פשוט ריתק אותי.
מצאתי כל כך הרבה דברים שנגעו בי בספר הזה. הדמויות הטרגיקומיות שיוסי מתאר בספר נכנסו לי ללב וכל כך רציתי להבין מה קורה איתם בתהליך.
הנגיעה בחיים ובמוות, בקשרים בינאישיים, ריפוי וסליחה , שיקום דרך מוסיקה וכתיבה.
ליבי חרד- לבנה חרדים, כל כך התחברתי לדמות המיואשת הזאת שבשלב מסוים מצליחה להתרומם מתוך הבור הפרטי שלה ולמצוא תקווה ואהבה במקום הכי לא צפוי, סמל לכוחות שבאמת חבויים בנו למרות כל הייאוש שנדמה לנו שאופף אותנו. הזכירה לי את יותם שרצה לסיים כבר את החיים אבל בסוף בחר לחיות והוכיח את זה לכולנו ובמיוחד לעצמו.
איתן המתופף– התיאורים המדויקים של חלקי התופים, השירים, התרגילים, ההוויה של מתופף כל כך דיברו אלי. הבחור שלא נתנו לו צ'אנס ואמרו לו שלא יצא ממנו כלום- מאוד מזכיר את ההתמודדות של הבן הגדול שלי, תובל , רצו לזרוק אותו מבית הספר היחיד שהיה באשכול ולהעביר אותו לפנימייה לנוער מופרע. הוא עשה מאמצים כבירים להוכיח את עצמו במשך השנים וזה לא היה פשוט.
אהבתי מאוד את ההומור, את הפשטות והכנות את התיאורים המדויקים של חיים בעוטף עזה,
גם אני כמו איתן הגעתי מפורקת לקיבוץ גבולות בגיל צעיר בעקבות אהבה ושם מצאתי בית ומשפחה כעוגן עבורי,.
כיוון שיוסי הוא בעצמו מתופף הוא מצליח להביא את העולם שאני כל כך מחוברת אליו, עולם התיפוף בצורה שממש אפשר לשמוע את התוף מנגן מתוך הספר. חייו של האומן המיוסר שחווה אובדן בעצמו אך ממשיך את חייו בשביל בנותיו.
שני אנשים זרים לכאורה שנפגשים דרך טרגדיה גדולה.
שני סיפורי חיים כואבים שנדמה שאין סיכוי שייפגשו.
אך מה שמפגיש בניהם זוהי תשוקה לחיים, אומץ ותקווה שכן, יש חיים גם אחרי הטרגדיות .
את הספר קראתי בפבואר 2025 , שנה וחודשיים לאחר סיום חייו של בני האהוב יותם. הוא נתן לי כוח ותקווה.
תודה גדולה גדולה לקהילת המתופפים בישראל וליוסי בוזין האחד והיחיד שבנה מערכת תופים מופלאה שתשמש לדורי דורות של מתופפים לעתיד.
איריס חיים אפריל 2025
