המשואה
המשואה שלי נקראת קצת אחרת ממה שאנחנו רגילים, אני אומרת משואה כאשר מתחת לאות מם יש חיריק ובאות שין יש דגש.
מִשּׁוֹאָה.
לפני כמה ימים הזכרנו בעצב גדול כל כך את יום השואה, אני אישית איבדתי קרובי משפחה , את אחיותיו ואחיו של סבא שלי, את אח והוריו של סבתא שלי. לא הכרתי אותם באופן אישי אבל הם חלק ממני.
יום אחד, בו התייחדנו עם זכר הנרצחים ועם ההיסטוריה הכי נוראית ל העם היהודי.
ומיד לאחר מכן, עובר שבוע ועוד יום קשה מנשוא, יום הזיכרון שבו השנה וגם בשנה שעברה , משפחתי ואני חלק קרוב כל כך בהיותנו משפחה שכולה לאחר שיותם הגיבור שלנו סיים את חייו
והמשואה- משואה לתקומה, משואה לגבורה, משואה למדינה, המשואה היא המהות של המדינה שלנו. היכולת שלנו להיות ברגעים הקשים ביותר ולקום.
להיות בבורות הביוב עם הכינים וסרחון המוות, בשואה ולחזור ולהקים בתים וקיבוצים.
היכולת לצאת כאוד מוצל מאש ממחנות ההשמדה במשקל שלושים ק"ג ולהתגייס לצבא ההגנה , להילחם למען המקום הזה.
היכולת להיות בשבי , להמשיך לנגן ולתופף כמו שיותר עשה, על סירים ומחבתות ובעזרת הידיים והלב החזק והנחוש.
להיות בשבי מאות ימים, לחזור כדי לספר על רוע העולם.
משואה היא לא אבוקה דולקת שמירי רגב ביקשה ממני להדליק, היא אות וזכר לחיים שלא נפסקים.
בשנה שעברה הייתי בין המשיאים, אמרתי שאני משיאה משואה זו כאימם של יותם ז"ל , תובל ונויה שייבדלו לחיים ארוכים. איתי במעמד המשואה עמדו בני משפחתי הנרצחים בשואה, סבי וסבתי האהובים ששרדו וכל ששת המליונים. עמד איתי יותם.
המשואה היא לא נכס של ממשלת ישראל אלא של עם ישראל, המשואה היא לא כלי לניגוח בין העם לממשלה, המשואה היא זכר לתקומה ולתקוותנו בעם ישראל ובמדינת ישראל.
אני גאה שהשאתי את המשואה ושמחה במדליקי המשואות השנה ובכל השנים הבאות.
